אבי הפסיכולוגיה המודרנית, פרויד, מזכיר בראשית דרכו שני גורמים מרפאים:
1. העלאה לתודעה של זיכרונות מודחקים, של חוויות מחבלות מן העבר.
2. הבעה מחדש והחייאה מחדש של הרגש שהתלווה לאותם זיכרונות.

אולם בנוסף לכך, נתן פרויד את דעתו לגורם נוסף – והוא הקשר הרגשי הנוצר בין המטופל ובין המטפל.
פרויד קרא לקשר זה "העברה". למעשה, העברה היא קשר רגשי המתרחש בין כל שני אנשים, המשפיע ומעצב את התנהגותם. יש לכך שלל דוגמאות. פעוט הקורא לכל גבר שהוא רואה אבא. ילדה הקוראת לגננת אימא; נער המתאהב בנערה המזכירה לו את אימו.
ההיבט המשמעותי של הקשר הזה הוא העובדה שהוא מתחולל בלא מודע. רוצה לומר קשר זה איננו מתוכנן ואיננו מכוון.
כאשר מדובר במפגש הטיפולי, בקשר המתחולל בין המטפל למטופל, נושאים הדברים אופי שונה. משום שבמפגש זה, המטופל מעביר למטפל ציפיות ומשאלות שהיו לו כלפי דמויות אליהן היה קשור בעברו. כאשר המטפל מראה עניין אמיתי בקשייו של המטופל מבלי לשפוט אותו, נוצר הבסיס ליכולתו של המטופל לקבל את התייחסותו של המטפל למערכת היחסים ביניהם, אף אם הם מעוררים בתחילה חרדה ורגשות לא נעימים. אותו קשר רגשי טוב הנחוץ לטיפול, מתערער מדי פעם והמטופל עשוי להפנות אל המטפל תוקפנות כעס וזעם. על-פי פרויד העברה של המשאלות לסיפוק מיידי של הצרכים או בתוקפנות המופנים אל המטפל היא המעצור העיקרי בתהליך הריפוי.
במצבים מסוימים גם מטפל רגשי מומחה שמתמחה גם בתחום של מאמן אישי יכול לעזור מאוד.
גורמי הריפוי בטיפול בילדים אצל הילד, בדרך כלל, המבנים הנפשיים אינם נוקשים וקבועים כמו אצל המבוגר. כושר הקליטה שלו ופתיחותו לחוויות חדשות רבים יותר, וקיימת אצלו תקווה שיוכל להשיג מהמבוגר את אשר לו הוא זקוק. בשל כך, יוכלו ילדים בדרך כלל לקלוט מהר יותר מהמבוגר את החוויות החיוביות של הקשר הטיפולי המוצלח.
לבד מהמטפלים ישנן דמויות טיפוליות נוספות.
הורים ומחנכים מן הסוג המיטיב עוזרים לילדים לבטא את רגשותיהם במילים, תומכים בו, מנחים אותו ומציעים לו פתרונות. הם מזמנים לו לעתים חוויות חיוביות מפתיעות ומרגיעים אותו כשהם מרגישים שהוא זקוק לכך.